האם יש מוסיקה לא טובה? מאמר מאת: משה עבודי

ראשית דבר

בעולם מהדהדים סוגים שונים של מוסיקה. במאמר זה לא נגדיר את הקריטריונים של "מהי מוסיקה טובה", אלא רק נעמוד על טיבה של השאלה: "האם יש מוסיקה לא טובה", ואם בכלל יש מקום לשאלה כזאת בעולם. כמו כל דבר בחיים, ראוי לו לאדם לבדוק את טיבו של הדבר בו הוא מעוניין, כמו שאדם בודק את הבד של הבגד לפני שהוא רוכש אותו. האם הבד איכותי וחזק. לפיכך, מכיוון שמוסיקה היא עוד דבר המצוי בעולם, בוודאי שיש מקום לשאול "האם יש מוסיקה לא טובה" ומה המסקנות שנובעות מכך. (הערה: הטענה שמוסיקה היא "עניין של טעם" בלבד היא טענה נכונה באופן חלקי, ועל כך אעמוד בהמשך).

"משה עבודי – האם יש מוזיקה לא טובה?"

הכוח שבמוזיקה

למוסיקה יש כח מעבר להיותה "מרגיעה", "מנחמת" וכו'. למוסיקה מטבעה יש כח להעצים ולהקצין רגשות אשר בלאו הכי מצויים בתוכנו, ובנוסף בכוחה של המוסיקה לבנות עולם רגשי בתוכנו, טענה זו יכולה להישמע תמוהה, אבל אם נביט סביבנו ונראה את מעמדה הרגשי הרם שהמוסיקה תופסת בחיינו נאלץ להסכים שאכן המוסיקה אפילו מכתיבה לנו מה לחשוב ולהרגיש מבלי שהסכמנו על כך.

מוסיקה כביטוי לערכים

אם כן, מוסיקה מסוימת מבטאת עולם ערכים מסויים. וכאן כדאי לשאול: "האם ערכים אלו תואמים את השקפותיי בחיים?", ושאלה נוספת: "האם ערכים אלה טובים?" ואלה שאלות חשובות מאוד.
לא קל לשאול את השאלות הללו מכיוון שאנו נהנים ממוסיקה עד כדי כך, שכושר השיפוט שלנו מנוטרל. ואמירה כמו: "אבל המוסיקה מדברת אלי" היא לא אמירה בעלת תוקף, אלא אמירה זו היא עדות לכך שהאדם שאמר אותה מייחס חשיבות עליונה למה ש "מדבר אליו" ולא מה היא באמת "אומרת עליו", וזאת חלילה מבלי לשפוט אדם זה או אחר.
מוסיקה היא לעולם לא רק צלילים יפים אלא היא מבטאת עולם פנימי, או ובעיקר אצל הילד – מעצבת עולם פנימי, לכן יש חשיבות גדולה לסוג המוסיקה שהילד מנגן.

"מוזיקה אינה רק צלילים, אלא עולם פנימי שלם"

תוכן היצירה

ילד שלומד לנגן שיר (או יצירה) שהתוכן שלו בוטה, יש לתת על כך את הדעת שבנגינת השיר הזה, הילד יוצר קשר בלתי אמצעי עם תכניו הבוטים של השיר ללא כל סינון ויכולת הבחנה (מצד הילד) בין טוב לרע. (וזאת לעומת – אם הילד שמע את השיר ברחוב באופן אקראי ממכונית נוסעת – כאן מן הסתם ההשפעה על נפשו היא קטנה אם בכלל).
יוצא מכל זה , שאכן יש מוסיקה לא טובה, והיא לא עניין של טעם מוסיקלי באופן מובהק, אלא יותר עניין תרבותי שתלוי בזמן, במקום, ובעיקר לחברה שאליה אנו רואים את עצמנו משוייכים.
גם אם קשה לנו להודות בכך , מוסיקה היא ביטוי של תוכן מוסרי ערכי , כי מוסיקה היא לעולם לא רק צלילים יפים (זוהי אמירה תמימה). חשוב לזכור, המוסיקה מבטאת רצון, רגש, ערכים, ובעיקר אצל הילד – היא ביטוי לעיצוב עולמו הפנימי.
לעיתים קיים הרושם שכשילדינו נמצאים בשיעורי נגינה ונהנים – זה כשלעצמו טוב. אבל בואו נשאל את עצמנו: "מה ילדינו לומדים שם?", "מהו הסגנון המוסיקלי הנלמד?".
ובנקודה זו נשאלת שאלה נוספת שלא נעמוד על טיבה במאמר זה, אלא נשאיר אותה פתוחה: "האם אנו כהורים – מפקחים על התכנים המוסיקליים שאנו עצמנו שומעים".