האם לנגן בעל פה זה לזכור…? מאמר מאת משה עבודי

נתחיל ונאמר שהזכרון המוסיקלי מצד אחד הוא זכרון כמו כל זכרון, אבל מצד שני – הוא שונה במידה רבה מזכרון רגיל. כיוון שמקורו – פעולת הנגינה, היא פעולת חשיבה ייחודית, הכוללת מחשבה, רגש, זכרון צלילי וזכרון מוטורי של תנועת האצבעות. לכן ראיתי לנכון לדבר מעט על – מהי נגינה בעל פה. במילים אחרות, השאלה היא – האם עצם זה שאני מנגן את המוסיקה בעל פה, זה גם אומר שאני זוכר את מה שהמוסיקה אומרת?

מעט מן המקורות

במקורותינו נאמר שבשאלת חכם מופיעה כבר התשובה. זכרון מוסיקלי כולל בתוכו את כל ההתנסויות שחווינו במהלך האימונים, וזה כולל את כל מה שעשינו במהלך האימונים, לתלמיד המתחיל קיימת הנטייה לחשוב שהזכרון המוסיקלי כולל רק את תנועות הידיים על הגיטרה ואת התווים המנוגנים, וזה דבר חשוב, אבל זוהי רק הרמה הבסיסית של הזכרון המוסיקלי (הדומה לזכירת רשימת מוצרי הקניות).

רציונאל מול רגש

ברמה גבוהה יותר – הזכרון המוסיקלי הוא דבר עמוק ומורכב מאוד, הכולל היבטים רגשיים לעומת היבטים רציונליים המשמשים יחדיו בעירבוביה בידי הכח השכלי והכח הגופני של הזכרון. למעשה אפשר לומר שככל שאימוני הנגינה כוללים תהליכי חשיבה מוסיקליים מסוגים שונים (שלא כאן המקום לדון בהם), כך מתמלאת התמונה המוסיקלית בחיות, מבנה והגיון , ורגש המשמח את לב האדם. התוים לובשים צורת חיים פנימית אשר אופיים מתממש ומקבל את ייחודו מהאדם המנגן אותם.

חשיבה, העמקה ואימון

לפיכך – הזכרון המוסיקלי אינו מתמצה בזכירת התוים בלבד – אלא הוא תלוי במידת החשיבה וההעמקה באימונים עצמם, כך שניתן לומר שככל שהאימון על היצירה כולל מרכיבים והיבטים שונים של המוסיקה – באותה מידה הזכרון ילך ויעמיק.
ואז בתוך התהליך הזה קורה דבר מופלא – האדם כבר לא עסוק בנגינת תוים ובזכירתם! אלא עסוק בנגינת המוסיקה, ומתוך ליבו ממש. כאילו הוא מנגן את הצלילים האלה עכשיו בפעם הראשונה – והוא נזכר ברגש, באמירה המוסיקלית ורואה את התמונה המוסיקלית העולה בדמיונו. האדם זוכר את הרגש שהמוסיקה מעוררת בו, ובזה הוא מתרכז. וכאן נחזור על השאלה ששאלנו: "האם לנגן בעל פה זה לזכור?"
התשובה לכך היא – שאם האדם 'זוכר' את מה שהמוסיקה אומרת – אז ניתן לומר שהוא מנגן בעל פה.